פרק אחרי פרק של התוכנית "בוס בהסוואה" מגלה כמה תכנית זו הפכה להיות משעממת עבור הצופים בה. השימוש החוזר בפרק אחרי פרק באותם תבניות הפך להיות מלכודת שעמום אחת גדולה ולא צריך להיות נביא בכדי לנבא אותה סצנה שעשויה לבוא עוד כמה רגעים במפגש של הבוס בהסוואה לבין אותם עובדים. ברור שבחירת העובדים ע"י מפיקי התכנית אינה מקרית, בוחרים עובדים שסוחבים איתם רקע כל-כך קשה עוני, מצוקה, כלא, מחלות, נכויות וכו". ולבסוף הסוף הטוב עם התגמול הנכבד של אותם עובדים מסכנים מול טוב לבו של המנהל, מפגש עם הרבה דמעות, חיבוקים וסוף טוב כמובן.
תכנית זו צריכה לעורר דיון ציבורי רחב היקף אודות המטרות החבויות משידורה, ואת מי היא משרתת בסופו של דבר. האם בשביל לבדר את הצופים ולהעלות את הרייטינג מותר לחדור לפרטיותם של אותם עובדים, ומצד שני להבליט את הרגישות והחמלה של אותו מנהל כלפי עובדיו הנאמנים.
ברור שהמטרה הסופית היא יח"צ של אותה חברה והעומד בראשה, גם אם מנסים פה ושם לטשטש את הלוגו של החברה המשתתפת הרי בבירור ניתן לזהות. מופע יח"צ זה שנבנה צעד אחרי צעד ע"י חשיפת פרטי חייהם האישיים של אותם עובדים מסכנים הוא עוד מהלך של שיתוף פעולה הדוק בין בעלי אינטרסים של טלוויזיה מסחרית וחברות מסחריות ששתיהן ניזונות מכאבם ומצוקתם של פשוטי העם.